יוגה ונשימה – שילוב מנצח

יוגה היא תהליך בו המתרגלים מודעים לעצמם. רוכשים משמעת, באמצעות התנועות והתנוחות חווים מאמץ ואז רוגע. התרגול מקנה שקט פנימי ויכולת להתבונן בחוויה. זה קורה כאשר נושמים באופן מכוון לתוך התנועה. נשימה עמוקה היא כלי אפקטיבי להפגת  מתח פיזי, מנטלי ורגשי  .הכוונה לנשימה מודעת, ארוכה ועמוקה דרך האף. לשם כך לא מסתפקים בנשימה קצרה אלא מעמיקים ככל האפשר את השאיפות. מרחיבים את בית החזה, החלק התחתון של הצלעות מתרחב, כך גם המרכז ואף בתי השחי נפערים וניזונים מהחמצן הרב שנכנס פנימה. הסרעפת הנמצאת בתחתית כלוב הצלעות נכנסת לפעולה בזמן השאיפה. מפנה מקום להתרחבות הריאות ויורדת מטה. תופעה זו מאפשרת לסרעפת ליצור לחץ נעים על מערכת העיכול .( אנשים הסובלים מעצירות מדווחים שנשימות עמוקות פתרו להם את הבעיה ). נשימה סרעפתית מודעת מרגיעה את מערכת העצבים.

נשימה 2

נשימה מודעת מעבירה את תשומת הלב שלנו מהמוח החושב ללא הרף לרובד עמוק בו השקט "חודר" ומשקיט גם את מרוץ המחשבות. ואז אנו פחות מושפעים מהגירויים החיצוניים (מאנאס) , הרעשים, הפרשנות, המילים והמחשבות , איננו נדרשים לשפוט או לקטלג כהרגלנו את חווית הגירוי וכך אנו הופכים להיות יותר שלווים. על ידי כך, היא מנחה אותנו להבנה אמיתית יותר של מי אנו באמת.  הנשימה היא מרכיב חשוב ביותר בתרגול היוגה.

אנו נושמים מהרגע בו הגחנו אל העולם. עוד בטרם בכינו את בכיינו הראשון, כדי לבכות (סוג של נשיפה) ראשית יש לקחת אויר...  

כאשר ניפרד מהגוף, נחווה את נשיפתנו האחרונה. היא אינה קשורה רק ליוגה. אדם הרוצה לאזן את חייו ולחיות בשלום עם עצמו, מבחינה גופנית, רגשית ונפשית – כדאי שיתייחס לאיכות נשימתו כמהלך ראשון.

תרגיל:

בזמן עומס, אם ברצוננו  להשקיט את המחשבות , יש להתמקד בהאטת קצב הנשיפות . נעצום עיניים, בעת כניסת האוויר נרחיב את טווח השאיפה אל אזור הבטן.  אז, נחווה כיצד כלוב הצלעות מכיל עוד ועוד אויר.

משחררים את תווי הפנים. את העומס שאנו צוברים בין הגבות, במצח, בלסתות, מרפים את הלשון בחלל הפה.מרככים את שרירי הפנים, מעלים חיוך ורוך . 3 דקות של נשימות עמוקות וארוכות משפרות את המצב הרגשי באופן מופלא.

מערכת העצבים הסימפאטית המכונה גם "הילחם או ברח" ( FFF ) נכנסת לפעולה במהלך היום כאשר אנו ממהרים, לחוצים, נפגעים או כעוסים. אנו משחררים אדרנלין כדי להיות בפוקוס ובעלי יכולת תגובה מהירה. כל זה נחוץ בהחלט . השאלה לאורך כמה זמן ? ככל שנשהה במצב הלחץ נשחק את עצמינו. מערכות הגוף יגיבו למצב הדחק ו... השרירים יהיו מכווצים, איכות השינה תיפגע , נחוש עצבנות, מערכת העיכול תגיב בהתאם, נסבול ממיגרנה כאב בטן ושרירים תפוסים. כאשר אנו מאטים את קצב הנשימה, אנו מאפשרים למערכת הפארסימפטטית PSNS לקחת פיקוד. באמצעות כך, משתחררים הורמונים מרגיעים (אוקסיטוצינים ואנדורפינים), כלי-הדם מתרחבים וזוכים בחמצן המועבר לכל איברי הגוף, למע' העיכול, המוח ועוד. אז הגוף מזהה רוגע ומרפה.

הנשיפות (לפי הרפואה ההודית והיוגה) חשובות אף יותר מהשאיפות. כמובן שבשאיפה אנו מזינים את הגוף בפראנה (כוח החיים) וגם האיברים הרחוקים מן הלב יוצאים נשכרים. אך הערך המוסף בנשיפה הוא הרוגע המושג באחת וללא עוררין. הנשימות האיטיות מעוררות את מערכת העצבים

שרירים מכווצים קשורים ליציבה לקויה ,לפעולות מונוטוניות תדירות ועוד. מפתיע עד כמה נשימה עמוקה יכולה להקל על השרירים התפוסים.

מורה יוגה טוב יתייחס לשילוב הנשימה בתנוחות . ינחה מתי לשאוף ומתי לנשוף כדי לשמר את התארכות השרירים גם לאחר תום השיעור. לכן, יוגה אינה ספורט. בחדרי-כושר אנשים עובדים על סיבולת לב-ריאה, הרמת משקולות ושימוש במכשירים נהדרים . אך ללא נשימה מודעת, שאיפה עמוקה ואיטית מול נשיפה מתארכת ומרוקנת – השרירים יחזרו להיות קצרים אם לא יקפידו ויתמידו.

ישיבה רבת שעות מול המחשב יוצרת כתפיים רפויות הפונות קדימה, קשיות בשרירי החזה והזרועות, כיפוף שכמות ונטייה לגיבנת, שרירי עורף כואבים ואף הטיה מטה של הראש. כאשר חלק מסויים בגוף כואב  אנו נוטים לפצות זאת ע"י איבר אחר. עצוב לגלות שהאיבר המחפה על הכאב גם הוא קורס מהנטל בסופו של דבר .

היוגה מזמינה את המתרגל להתאמן דרך הגוף באופן מאתגר בו שוהים בתנוחה לאורך זמן ו...נושמים בה . ברגע הזה קורים כמה דברים: תשומת הלב מופנית מהגוף, מהמאמץ, הקושי, הניתוח המחשבתי והשיפוט שלנו אל קצב ואיכות הנשימה. ואז התודעה שוקטת ואף מוצאים מנוחה בתנוחה.

לצערינו, אנשים רבים אינם שמים לב לכך שהם במתח תמידי. הם פשוט רגילים לחיות כך. להיות באי-שקט , בחוסר הגשמה וחרדה מתמשכת. המחשבות יוצרות דמיון לסיטואציה שלרוב לא מתממשת. שהיה בשקט מזמנת פרספקטיבה למה שבאמת קורה בתוכנו. החשיבה האינטנסיבית גורמת לכאב, לשרירים תפוסים ,לתשישות ,לעייפות שלא מצליחים להתגבר עליה אף בזמן השינה. אם נכיר באיכות הנשימה ובתמורה שהיא נותנת לשחרור המתח (בגוף ובנפש) הרי שנעצים את עצמנו.

על ידי הפניית תשומת ליבנו לדרך בה אנו נושמים, נלמד ליצור גשר בין הרובד הפיזי לרגשי .